אבי אוזנה
אבא מספר:
שמי, אבי אוזנה, במהלך חיי לא היו לי כינויים ולא שיניתי את שמי.
במקור שם משפחתי היה "וזנה" ואבא שלי שינה את השם לאוזנה, לא ידוע לי מה משמעותו או מקורו של שם המשפחה.
הוריי נתנו לי את השם אבי, על שם סבי אברהם מצד אמי.
מקור השם שלי בתורה, "אברהם אבינו".
שמות הוריי: שמעון וג'נט, יש לי חמישה אחים: משה, גיל, ירון, ליאור וטמיר.
אני נשוי לריקי, אמא של אדיר ועובד כמנהל בחברת שליחויות.
נולדתי בשנת 1967, בעיר חולון.
העיר חולון מאוד התפתחה מהתקופה בה נולדתי ועד היום.
בבית הוריי נהגו לדבר בעברית, צרפתית וערבית מרוקאית, כיום אני דובר עברית ואנגלית.
גדלתי בבית מגורים בן ארבעה חדרים, זכור לי שבית הוריי תמיד היה נקי, מסודר ומטופח במכל טוב.
אני ואחי ירון, אשר קטן ממני בשלוש שנים, נהגנו לדוג בנמל יפו ולעמוד על הסלעים בתוך המים, באחד הפעמים לאחר הרבה שעות דייג וסל מלא בדגים שתפסנו ובזמן שהים היה סוער, ראינו גל ענק בדרכו אלינו והתחלנו לרוץ לכיוון שובר הגלים אך לשווא, הגל העיף אותנו יחד עם הציוד והדגים שדגנו, לבסוף חזרנו הביתה פצועים ובידיים ריקות.
בבית הוריי נהגנו לאכול, אוכל מרוקאי אסלי שאמי הייתה מכינה.
הוריי שומרי מסורת ובכך היינו חוגגים את כל חגי ישראל על פי ההלכה והולכים לבית הכנסת.
בילדותי הייתי עוזר בבית בניקיונות וקניות.
כילד למדתי בבית הספר "זלמן ארן" בחולון, בית ספר ייסודי, המקצוע האהוב עליי ביותר היה מתמטיקה, מאוחר יותר הייתי בפנימייה צבאית ימית בעכו במגמת שייט.
אין דבר העולה בדעתי אשר כבר נעלם מהעולם ואליו אני מתגעגע.
כילד אני וחבריי היינו מחקים לטיולים השנתיים של בית הספר, בהם היינו מחקים ללילה כשכולם ישנים ומורחים לילדים משחת שיניים על הפנים.
היחסים שלי עם הוריי כנער וגם כיום, יחסים חמים, אוהבים וקרובים.
כילד וכנער הייתי מאוד קרוב לאחיי, נהגנו לעזור אחד לשני, לשחק ולריב כפי שאחים עושים.
הדבר המעניין ביותר אשר קיים היום, הוא כל עידן הטכנולוגיה.
כנער ספורטאי, שיחקתי כדורגל במכבי תל אביב עם חבר בשם זיו, יחד היינו מתאמנים ומבלים במגרש הקט-רגל של בית הספר ומשחקים. הייתי חבר בצופי חולון, הפעילויות התקיימו במבנה של התנועה ברחוב פרופסור שור, הפעילויות כללו: משחקי חברה, טיולים ובילוי משותף. כספורטאי הייתי שחקן כדור יד מקצועי ולפניכן שחקן כדורגל מקצועי.
החוויה הכי חזקה בהתבגרותי הייתה חגיגת בר המצווה שלי.
אהבתי להאזין למוזיקת פופ של שנות ה-80.
בזמן מלחמת המפרץ, גרתי אצל הוריי, כאשר הגיעו התקפות טילים על גוש דן ובקרבת ביתנו, בבהלה ופחד נכנסנו לחדר האטום, לבשנו את מסכות האב"כ למשך שלוש שעות, בהרגשת חנק עד אשר הודיעו להורידם. הדבר נמשך בכל התקפות הטילים שהיו ערב ערב.
החוויה הותירה בי תחושת חרדה וחוסר בטחון.
קשרי השכנות שלי ומשפחתי עם שכנינו, היו קשרים חמים וקרובים בדומה למשפחה.
בתור ילד חלמתי להיות כדורגלן ואף שיחקתי בליגת הילדים מעל שלוש שנים במכבי תל אביב.
הדבר המגניב ביותר שאני ואמא עשינו, היה דהירת סוסים לאור ירח.
זכור לי שכאשר הייתי בגילך, אהבתי לעשות מעשי קונדס עם "החברה" שהביא לצחוקיה רבה.
