סבתא סלי (שרה)
אמא של אמא
סבתי מספרת:
שמי שרה (פרידמן) זגר, כבר בילדותי החלפתי את שמי משרה לסלי וזאת בעקבות בת דודתי אשר שמה סלי, אהבתי את שמה ורציתי שכך יקראו גם לי.
שם משפחתי מבית הוריי הינו פרידמן, לצערי לא ידוע לי מקורו או משמעותו.
שמי הפרטי שרה אשר ניתן לי על ידי הוריי, מקורו בתנ"ך, שרה היא אחת מארבעת האימהות.
הוריי נתנו לי את השם שרה על שם אמא של סבי מצד אמי.
שם הוריי יעל ופנחס ז"ל, אחי בן ציון ז"ל ואחותי הקטנה חנה.
נולדתי בשנת 1944 בעיר ראשון לציון אשר בעבר הייתה מושבה מלאה בפרדסים וכרמים והתפתחה לעיר הרביעית בגודלה בישראל.
בבית הוריי דיברו עברית ויידיש, כיום אני דוברת עברית ואנגלית ומבינה קצת יידיש.
אמי, סבתא רבא של אדיר, יעל ז"ל נולדה ב-1921 בירושלים (הוריה באו ארצה מליטא), גדלה במשפחה מרובת ילדים ובילדותה המשפחה עברה להתגורר בראשון לציון.
אמי, יעל ז"ל למדה בגן הילדים העברי הראשון "גן המושבה" וסיימה את בית הספר "חביב".
בצעירותה, עבדה אמי בפרדסי ראשון כאורזת תפוזים, מאוחר יותר התחתנה עם אבי, פנחס ז"ל, גידלה עמו שלושה ילדים לתפארת, בן ציון, לימים חלה במחלה קשה ונפטר בשנת 2004, אותי שרה ואת אחותי הקטנה חנה ובכך הפכה לעקרת בית.
אמי, יעל ז"ל הייתה אישה אמיצה, חזקה ואפשר לומר פמיניסטית שניהלה את הבית ביד רמה, את צעירותה העבירה במושבה דאז ראשון ולאחר מכן עברו סבי וסבתי לתל אביב שם היא גרה עד יומה האחרון.
אמי הייתה ידועה כבשלנית מעולה, אשר כל המשפחה אהבה לאכול ממטעמי ידיה.
ה"חמין" של אמי היה ידוע בטעמו המשובח ברחבי תל אביב, כמו כן, אמי הייתה ידועה בסריגתה.
ביתה, ביתי ובית ביתי ריקי מקושט במפות ווילונות פרי יצירתה.
אמי נפטרה לפני כארבעה שנים.
יהי זכרה ברוך !
אבי, סבא רבא של אדיר, פנחס ז"ל נולד בשנת 1918 במינסק, בלארוס.
סבי, אבא של אבי פנחס היה אדם דתי אשר לימד עברית ותורה במחתרת ברוסיה, דבר אשר היה אסור עבור היהודים באותם ימים, הדבר התגלה לרוסים והגיע לאוזניו של סבי שהוא נידון לתלייה. סבי ברח ארצה דרך הרי קורדיסטן והשאיר את אשתו עם ששת ילדיהם ברוסיה.
הרוסים הגיעו לסבתי ואמרו לה שכעונש היא חייבת לעזוב את רוסייה מיד עם שלושה ילדים בלבד.
בצער גדול סבתי בחרה בשלושת ילדיה הקטנים, בתקווה שהגדולים הסתדרו, כאשר אבי פנחס היה אחד מהילדים הקטנים ועלה ארצה באוניה בגיל 7 עם אמו וחלק מאחיו.
אבי התגורר עם משפחתו בשכונת שלוש בתל אביב וסיים את בית הספר "תחכמוני".
אמי ואבי הכירו כאשר אמי הלכה לבקר אצל אחותה בת"א.
אמי תלתה כביסה ואבי ראה אותה והתאהב בה.
לאחר זמן מה, אחותה של אמי אמרה לה כי מישהו רוצה לפגוש אותה.
אמי הסכימה ונפגשה עם... אבי.
לאחר שנה נשאו ואבי עבר להתגורר בראשון לציון בעקבות שהוא ואמי קיבלו אדמה מאביה של אמי למחייתם.
אבי פנחס פעל במחתרת ה"אצל".
בביתו היה סליק נשק גדול והוא היה מבוקש על ידי הברטים אשר שלטו בארץ באותם ימים ולכן החליף את שמו לעוזי.
מקצועו של אבי היה, קבלן תנורים למפעלים תעשייתיים.
אבי היה איש גבוה, חסון ונאה, בעל עיני תכלת ועור שחום.
אבי היה בקיא בתורה, איש ה"עולם הגדול" שהקדים את זמנו תמיד אהב להימצא בחברת הצעירים והיה ליברלי בדעותיו.
אבי מאד פינק אותי, הייתי מאד קשורה אליו וכבחורה צעירה אהבתי להתייעץ אתו בכל עניין ובעיה.
בשנת 1989 הוריי באו לדרום אפריקה לבקר אותי (באותה התקופה התגוררתי שם עם משפחתי), שם נפטר אבי ובמסע ארוך וקשה הובא ארונו לארץ ישראל.
זו הייתה תקופה קשה עבור כל המשפחה.
הבית שבו אני גדלתי, בית אשר נבנה על ידי אבי באדמה שניתנה לו מחמו, בית פרטי וגדול עם חמישה חדרים, לבית הייתה חצר גדולה עם משק פרטי וגן ירק לצורכי הקיום של המשפחה.
אני זוכרת את אמי חולבת את העיזה שלנו בכל בוקר ומכריחה אותי לשתות את כוס החלב.
למרות שגדלתי בבית חילוני, נהגנו לשמור מסורת וחגגנו את כל חגי ישראל בארוחות חגיגיות שבהם התכנה המשפחה כולה.
כילדה למדתי בבית הספר היסודי "חביב" בראשון לציון, שם לימדו לימודים עיוניים בשפה העברית.
מאוחר יותר כנערה, לאחר שמשפחתי עברה לתל אביב למדתי ב"פיטמן", לימודי פקידות.
בתל אביב הכרתי את חברתי הטובה רותי, יחד נהגנו לבלות את שעות הפנאי בחוף הים, מסיבות כיתה ובנוסף היינו חברות בצופים.
פגשתי את בעלי, ברוך ז"ל במסיבה פרטית בתל אביב בשנת 1963, במסיבה הוא הזמין אותי לרקוד ריקוד סלואו ומאותו היום לא נפרדו, לאחר כשנתיים התחתנו.
בצבא הייתי בחייל האוויר, בתפקיד של פקידה בשלישות, זכור לי שבמהלך השירות שלי, לאחד ממפקדי היה ילד בעל צרכים מיוחדים אשר למד בבית הספר ליד הקריה, במהלך השבוע הייתי מבקרת אותו מספר פעמים ובכך נקשרתי אליו מאוד והוא היה מחכה ומצפה לבואי.
כילדה קטנה, כנערה ומאוחר יותר כאישה נשואה זכור לי שהקשר עם שכנינו היה קשר הדוק אשר עם חלקם אני בקשר עד עצם היום הזה.
